<h1>תניא רבתי סימן ל"ה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ואם לאחר שהדליק נר חנוכה כבתה בשעה מועטת. אינו זקוק לה לחזור ולהדליקה. והא דתניא מצותה עד שתכלה רגל מן השוק. שאם לא הדליקה בשקיעת החמה שהולך ומדליקה עד שתכלה רגל מן השוק. אי נמי צריך שיתן בה שמן כשיעור שלא תכבה עד שתכלה רגל מן השוק. וכתב בעל עשרת הדברות ז"ל. שדרו ממתיבתא אם הוצרך לה לאחר שיעור זה. מכניסה ומשתמש לאורה ומותר. ובשם בעל התרומה ז"ל מצאתי. הני מילי לקדמונים שהיו מדליקין ברשות הרבים ולא הוי פרסום נס לאחר שכלה הרגל. אבל אנו שמדליקין בפנים הוי הכירא לבני הבית עד עמוד השחר.
נר חנוכה אסור להשתמש לאורה, לפיכך צריך נר אחרת להשתמש בה. פירש בעל עשרת הדברות. דוקא תשמיש חול אסור להשתמש בנר חנוכה. אבל לקרות לאורה מותר. ומסתברא שמותר להשתמש לאורה, בין לכתוב דבר שיש בו קדושה. למעוטי שטרות ואגרות הרשות וכתיבת חשבונות. בין להרצות ולחשב לאורה מעות צדקה וכיוצא בהן. וכן נמצא בדברי הגאונים ז"ל. מצות נר חנוכה מדליק נרות כנגד כל בני הבית. ולפחות נר אחד לכולן. ויום ראשון מדליק בה פתילה אחת. וביום שני שתים. וכן מוסיף והולך עד יום השמיני. כנגד מעלין בקודש ולא מורידין.
מי ששכח ולא הדליק נר של חנוכה באחד מן הלילות, אין לו תשלומין בלילה אחר. כך מצאתי בשם רבינו יצחק ז"ל.
כתב רב אחאי גאון ז"ל. נר חנוכה שהותיר בה שמן. כך שנו חכמים ז"ל הותיר שמן ביום ראשון. מוסיף עליו ומדליק ביום שני. וכן כל שאר הימים. הותיר שמן ביום שמיני. עושה לו מדורה בפני עצמו. שכיון שהוקצה למצותה אסור להסתפק ממנו. אבל בשם רבינו ישעיה ז"ל מצאתי שמותר בהנאה.
אמרינן במסכת סופרים אסור להדליק בנר ישן. ואם אין לו אלא נר ישן. מלבנו באור יפה יפה ומותר. ואין חוששין לפתילתה להחליפה עד שתכלה. ומנהגנו שלא להדליק בנר ישן. ולהחליף הפתילה בכל לילה ולילה.
כתב בעל עשרת הדברות. נהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת. ויש מקומות שמניחים אותה באמצע בית הכנסת. ושמא נהגו להדליקה בעבור האורחים, ובעבור מי שלא היה לו שמן להדליק נר חנוכה. אבל מורי הרב חביבי היה נמנע מלהדליקה בבית הכנסת כדי שלא לברך עליה. אבל אם היו אורחים ישנים בבית הכנסת היו אורחין עצמן צריכין להדליקה. דקיימא לן אכסנאי חייב בנר חנוכה.
נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ משום פרסומי ניסא. ולא ברשות הרבים אלא בבתים הפתוחים לחצר וסמוכין לחצר. ואם היה דר בעליה שאין לו בית בחצר להניחה שם. מניחה מבפנים כנגד החלון הסמוך לרשות הרבים. כן פירש רבינו שלמה ז"ל. ובשעת הסכנה דהיינו בשעת הגזירה מניחה על שלחנו ודיו. כתב רבינו יצחק ב"ר אבא מרי ז"ל. מאחר שנהגו בשעת הסכנה נהגו. ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה ואם לאו מניחה על שלחנו.
תנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי חנוכה אינון דלא למספד בהון. שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום. בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים. לשנה האחרת קבעום שמנה ימים בהלל ובהודאה. פירש רבינו שלמה ז"ל. לא שאסרו במלאכה. שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה. וכן מצאתי בשם רבינו ישעיה ז"ל. ומנהג הנשים שלנו שלא לעשות מלאכה בחנוכה.
<h2>דף כב.</h2>
ונר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים. ומצד הפתח של שמאל. כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. ובעל הבית בטלית מצויצת ביניהן. נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה.
<h2>דף כב:</h2>
ואם הדליק נר חנוכה לפנים בביתו והוציאה לחוץ לא עשה כלום. וכן אם היה תופס נר חנוכה בידו ולא הניחה בשום מקום לא עשה כלום. לפי שהרואה אותה בידו אומר לצורך עצמו אוחז אותה ואינה לשם חנוכה. ואנו רוצים שיתפרסם ויתברר הדבר לכל שהוא לשם חנוכה.
<h2>דף כג.</h2>
נר חנוכה שהדליקה חרש שוטה וקטן. לא עשו כלום. לפי שאינן בני מצוה והיאך יברך אשר קב"ו והוא לא נצטוה. וכתב בעל הדברות ז"ל. מסתברא כשלא הגיע לחינוך. (או) [אבל] הגיע לחינוך ואיכא מנהגא, אזלינן בתר מנהגא. אנשים הדרים בחצר אחד אע"פ שכל אחד ואחד דר בביתו. יכולין הם להשתתף בשמן ולהדליק נר אחד לכולן. אבל להידור מצוה נר אחד לכל אחד (ואח"כ) [ואחד. כן] כתב בעל הדברות. אבל בשם רבינו שלמה ז"ל מצאתי, שני בעלי בתים היו בבית אחד והצריכם רבינו דוד הלוי ז"ל שתי נרות זה בפתח זה, וזה בפתח זה. אבל שאר רבותינו ז"ל אומרים אין צריכים בבית אחד אלא להשתתף יחד.
המדליק נר חנוכה צריך לברך. וכן הרואה נר חנוכה צריך לברך. מאי מברך. יום ראשון. המדליק מברך שלש. בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של חנוכה. בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה. בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. היכן ציונו. מלא תסור. ומשאל אביך ויגדך. והרואה מברך שתים. שעשה נסים. ושהחיינו. ומיום ראשון ואילך ממעט זמן. ומצאתי שנמצא במטבע ברכות שטבע רבינו יוסף ז"ל. ברכת חנוכה שטבעה להדליק, טעות סופר הוא. ואף על פי שבכל הספרים כתוב בהן להדליק. חדא דסגיא להדליק על ידי שליח. ועוד אי דוקא הוא להדליק, מפני מה לא השיב [בפסחים ז' ע"ב] רב פפי לרב פפא כשאמר לו התם היכי כו' נימא למול לשחוט לא סגיא דלאו איהו מהיל דלאו איהו שחיט, אמאי שתיק ליה. איבעי ליה למימר נהי דלא סגי דלאו איהו מהיל ושחיט לימא למול ולשחוט דהא נר חנוכה סגי ליה ע"י שליח ומברכינן עלה להדליק. אלא טעות סופר הוא הטבוע בספרים, ומפורש בירושלמי בפ' לולב הגזול [ה"ד] כיצד מברכים על נר חנוכה. בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות הדלקת נר של חנוכה. והא דאמרינן הרואה צריך לברך. כגון שאין בדעתו להדליק בביתו. או כגון שהיה הולך בספינה. או שהיה עובר בדרך שלא היה יכול להגיע לביתו קודם שעת הדלקה. כך מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל שאמר בשם רבו. וכן פירש רבינו ישעיה ז"ל.
ואדם שבא בדרך או בספינה ולא הדליק ביום ראשון. כשמדליק תחלה באחד מן הלילות צריך לו לברך שהחיינו. כך מצאתי בשם ר' ישעיה ז"ל.
חצר שיש לה שני פתחים צריכה שתי נרות. ולא אמרו אלא א"כ יש לה הפתחים הללו משתי רוחות. אז צריכה שתי נרות. אבל אם הפתחים הללו הם מרוח אחת. אינו צריך כי אם נר אחת. ומצאתי בשם בעל התרומה דלדידן לא צריך שתי נרות משתי רוחות, דאנן מדליקינן בפנים ומי שיכנס בפנים יראה שהדליק.
<h2>דף כג:</h2>
נר שיש לה שתי פיות עולה לשני בני אדם שרגילין לעשות נר אחד. והן המהדרין במצות. והוא שיוסיף בכל לילה פתילה לכל אחד מן הפיות.
מלא קערה שמן והקיפה פתילות. כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם. לא כפה עליה כלי עשאה כמדורה. ואפילו לאחד אינה עולה. כתב בעל הדברות. מסתברא הני מילי שלא הרחיקן זה מזה, אז עשאה כמדורה אם לא כפה עליה כלי. אבל הרחיקן זה מזה עד כאצבע שאינו נעשה כמדורה יצא.
ואם אין לו שמן כדי להדליק נר של שבת ונר חנוכה. ידליק נר של שבת ויניח של חנוכה. ואם אין לו יין לקידוש של שבת. ואין לו מעות שיוכל לקנות שמן לנר חנוכה ויין לקידוש. יקנה השמן לנר חנוכה. והקידוש יעשה על הלחם. וכל הרגיל בנר חנוכה הווין ליה בנים תלמידי חכמים. מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל. כשרוצה אדם להדליק נר חנוכה ונר שבת. ידליק נר חנוכה תחלה ואחר כך ידליק של שבת. שאם הדליק נר של שבת תחלה אסור להדליק נר חנוכה אחר כן. כי כבר קיבל עליו השבת בהדלקת הנר של שבת. וכן כתוב בהלכות גדולות. אבל בשם הגאונים מצאתי. ודאי אורח ארעא לאדלוקי דחנוכה ברישא, והדר לאדלוקי של שבת, למהוי ברכה קרוב לקבול שבת. ולעולם כי מדליק של שבת לא מיתסר במלאכה אם יש שהות ביום.
